תלמידים יקרים!

בשנת 1983 אבא קובנר, מראשי המחתרת בגטו וילנה, כתב:

“כשעליתי ארצה אחרי מלחמת העולם השנייה, הייתי פוגש את צעירי הארץ, ומאזין לשיריהם

ולהגם בבחינת ראשון כבני אדם יהודים, שיש להם הכרה ברורה שאכן הם כותבים מגילת יוחסין

חדשה, שמתחילה בהם. ובחושבי על מגילת יוחסין שנשרפה באירופה,

היה לי צער כפול על בני הדור המצוין הזה של ישראלים צעירים,

שבשעה שיתבגרו ויזדקנו אפשר אפילו שלא ידעו על מה הם צריכים לבכות.״

 

אתם, בני אותו דור מצוין עליו כותב אבא קובנר ולכם ניתנת ההזדמנות להכיר את העולם היהודי שנכחד בשואה. המסע אליו אנו יוצאים מאפשר להתבונן בשורשים של כולנו, לכאוב את הכאב של מה שארע, לשאול שאלות נוקבות ולקבל רק תשובות חלקיות, להתפעל מהנוף המרהיב ועוד יותר לא להבין איך יכול היה הרוע להשתלט על העולם. ולאט לאט, תוך כדי מסע או בסיומו, להתחיל לשאול שאלות העוסקות בנו, הנוגעות בחברה שלנו פה, במדינת היהודים, ישראל: איזו חברה אנחנו רוצים לבנות ובה לגדל את ילדינו.

מי ייתן ויהיה זה מסע שבו שבו כל אחד ימצא את הדרך שלו להתחבר, לזכור, לשאול, לתהות, מסע שבו יהיו יותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה, מסע שבו כל אחד מכם ירגיש חלק, מסע של כולנו יחד ומסע אישי של כל אחד מכם.

מאחלים מסע משמעותי,

לנה וחיים,

מדריכי המסע